יוסף רחמים בן ה-50 פלוס ‘התנחל’, בתחילת העשור, בבית של רותי שפיץ מנתניה, בת ה-90 פלוס-פלוס # מאז עברה הבעלות של אותו בית על שמו; מאז הוא נכנס כשותף בחשבון הבנק שלה; מאז נרשמה צוואה שמורישה לו, את כל אשר לה # מדוע השתוקק רחמים להינשא לרותי ועשה כל שביכולתו כדי להגשים משאלה זו? # מדוע נרשמה ב-19 בדצמבר 2018 – בחיפזון – צוואה חדשה של רותי שפיץ? # מה העלתה בדיקת הפוליגרף שעברה המטפלת הסיעודית איריס שועה לאימות טענותיה, כי יוסף רחמים קיים יחסי מין עם רותי שפיץ ופעם אחת, לפחות, הדבר נעשה אף תחת כפייה? ומדוע דחה יוסף רחמים את הצעתנו להיבדק אף הוא בבדיקת פוליגרף, על אותן שאלות? # זאת ועוד בתחקיר מיוחד של דוד חרמץ
את הסיפור הנוגע ללב הזה חשפה איילה חסון בערוץ 13. היא הביאה את קורות חייה של רותי שפיץ בשנים האחרונות. קשישה בת 95, אלמנה, ערירית, ניצולת שואה, תושבת נתניה. לפני כשמונה שנים נכנס לדירתה יוסף רחמים, חשמלאי במקצועו, שגילו כיום כמחצית משנות חייה של שפיץ. באותה עת היה בהליכי גירושים והוא ביקש משפיץ רשות להתגורר בדירתה. בתמורה לטוב ליבה ולנדיבותה המאוד לא מקובלת בדמות מתן דיור בחינם, הוא התחייב לסייע לה בתחזוקת הבית וברכישות צורכי הבית.
אלא שאט אט החל רכושה של שפיץ לעבור לחזקתו של רחמים. ב-26 ביוני 2012 הועברה בנסח הטאבו הבעלות של דירתה של שפיץ בשדרות בנימין 47 בנתניה לבעלותו של רחמים יוסף. איזה חלק של אותו נכס? על כך עונה הנסח טאבו: “בשלמות”. במקביל נכתבה הערת אזהרה לטובת רותי שפיץ.
לשם מה נכתבה אותה הערת אזהרה? התשובה לכך נמצאת במסמך משפטי, שנחתם במשרדו של עו”ד איתן שלוש בתל אביב בתאריך 5 ביולי 2012 ושמוען לרותי שפיץ: “בהתאם לסעיף 3 להסכם המתנה נרשמה הערת אזהרה לטובתך על הדירה הנ”ל, המבטיחה את זכות המגורים שלך בדירה עד לאריכות ימים ושנים שלך”.
על פניו קיימת כאן דאגה כנה לעתידה של רותי שפיץ, ואולם עורכת דין לענייני משפחה, שסירבה ששמה יוזכר בכתבה, האירה את עינינו לעוד אפשרות, מדוע נכתבה הערת האזהרה: “בדרך זו יכול מי שמטרתו להשתלט על נכסיה של קשישה חסרת ישע, להתגונן בבוא היום בבית המשפט, אם יוטח בו שהוא עשק אותה, ולומר: ‘המתנה הזו שקיבלתי לא נישלה אותה מביתו. רק לאחר מותה הבית כולו – בפועל, ולא רק על פי מה שרשום בטאבו – עבר לחזקתי'”.
“מצד שני”, הוסיפה עורכת הדין, “עצם נתינת הדירה במתנה מדליקה לא רק נורה אדומה קטנה של אזהרה, אלא פרוז’קטור ענק. האור האדום הגדול מציב סימן שאלה מובהק: מי כאן יזם את המתנה הזו – הנותנת או המקבל? בוא נצא מנקודת הנחה שאכן רצונה של אותה קשישה להעניק את הדירה בה היא מתגוררת לאותו גבר. במצב שכזה כל עו”ד הגון יֵיעץ לה לרשום זאת בצוואה שלה. אבל איזה אדם צלול בדעתו יעביר את המתנה לאותו אדם בעודו בחיים? מה, היא לא מעלה בדעתה אפשרות שיום אחד היא לא תרצה להתגורר איתו יותר? אולי כי הם יריבו; אולי כי היא תרצה שתגור איתה רק מטפלת, ולא גבר; ואולי מסיבה אחרת. ברגע שהיא נתנה את הדירה כמתנה, היא נמצאת בבעיה. יהיה לה קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להוציא אותו. איזה אדם בר-דעת יכניס את עצמו לצרה שכזו? זה לא רק להכניס ראש בריא למיטה חולה – אלא יותר גרוע: זה להכניס ‘ראש חולה’, לכל אורך ורוחב הדירה היחידה שיש לך…”
האם לא היה על עו”ד איתן שלוש, שכתב את כתב המתנה, לחשוש שמא אישה קשישה העושה צעד שכזה עלולה לעשות זאת בשל היעדר הבנה? או במקרה חמור יותר – בשל לחץ שמופעל עליה?
האם גברת שפיץ הבינה שצעד זה בלתי הפיך ואם תרצה יום אחד שלא להמשיך ולהתגורר עם רחמים, היא לא תוכל לבקש ממנו לעזוב את הדירה?
האם היא הוזהרה מראש ע”י עו”ד שלוש מאפשרות של סיטואציה כזו? תגובת עו”ד איתן שלוש – בסוף הכתבה.
אחרי המנה הראשונה הגיעו עוד מנות
עם האוכל בא התיאבון? אולי. מה שבטוח שבמקרה הזה, אחרי המנה הראשונה באה המנה השנייה.
ב-9 במרץ 2014 כתבה רות שפיץ צוואה חדשה, בה ביטלה צוואה אחרונה שכתבה רק שלוש שנים וחצי קודם לכן באוקטובר 2010. בצוואה זו, שנכתבה במשרדו של עו”ד ניר פרידפרטיג בנתניה, ציוותה שפיץ כי את כל רכושה שנותר לה (לאחר מתן הדירה) “אני מורישה את הכל, בשלמות, לרחמים יוסף”. אגב, בצוואה זו טרחה להדגיש באותיות בולד מודגשות כי “אני כבר דאגתי להעברת זכויות בדירתי ליוסף רחמים (…) אבל למען הסר ספק רשמתי כי רצוני האחרון הוא כי יוסף רחמים יקבל ממני את הדירה, ולכן רשמתי זאת בצוואה”.אלא שגם צוואה זו עוד תשתנה. מיד נגיע לכך.
בעקבות הכתבות של איילה חסון הגיש רחמים באמצעות עו”ד איתן גליק בתחילת פברואר ש”ז כתב תביעה בגין לשון הרע נגד חסון ואחרים, בסך כולל של 1,440,000 שקלים. אחד המשפטים שתפס את עינינו באותו מסמך היה: “האהבה והערכה בין-אישית היא עיוורת”, כמבטא את הקשר שבין יוסף רחמים לרותי שפיץ.
לא מן הנמנע שגם העו”ד הנכבד הבין שלהסתפק בביטוי המקובל “האהבה היא עיוורת” – בהקשר הזה – ייראה מופרך, פאתטי ונלעג; ולכן יש מצב שבשל-כך הוא טרח להוסיף בתווך את שלוש המילים: “והערכה בין-אישית”, כדי להרחיק במשהו את הטווח שבין ה”אהבה” ל”עיוורת”.
מצד שני – היי, אם לא ה”אהבה והערכה הבין-אישית” מה גרם ליוסף רחמים בוקר אחד לקחת את רותי שפיץ לבניין הרבנות בנתניה ובפיהם בקשה משותפת: “באנו להירשם לנישואים”.
כששמעו זאת אנשי הרבנות הדבר הראשון שעשו, מן הסתם, היה לסקור בחשדנות את כל הסביבה במבטים נוקבים ויסודיים, בניסיון למצוא את המצלמה הנסתרת של יגאל שילון, שאולי מבשל בדיחה על חשבון הרבנות המקומית. מה שבטוח – הם הוכו בהלם. לאחר שהתאוששו מהבקשה הלא שגרתית ואולי גם כחכחו בגרונם, אמרו בזהירות ובסבלנות רבה לחתן המאוהב והנרגש שזה לא כל כך מקובל, שגבר בן 50 פלוס מתחתן עם אישה בת 90 פלוס-פלוס. רחמים התעקש, אבל אז שלף הרב משה נזרי, מנהל מחלקת הנישואין, פסק הלכה שקובע כי הדבר הזה בלתי אפשרי.
ככל הנראה העולם התרבותי של הרב לא כולל גם את השלאגר של להקת ‘דודה’ משנות ה-80: “אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי”. כי באמת איך אפשר? איך אפשר לסרב לבני זוג מאוהבים מלהגשים את חלומם הרומנטי, למסד את חיי הזוגיות שלהם? ומשום כך ומשום שמדובר בבחור נחוש, לא הופתענו לשמוע מנזרי, כי החתן הפוטנציאלי המאוכזב הגיע לבית הרבנות המקומית 4-5 פעמים נוספות, כדי לשכנע אותו שיפתח לו תיק נישואין. אלא שהרב נזרי לא נעתר לבקשתו-דרישתו זו.
כך ניצל יוסף רחמים (כרגע) מכתב נידוי
כבר אמרנו על רחמים שהוא נחוש ופייטר, שלא מתרגש גם לא מקירות בטון, שחוסמים את דרכו להגשמת משאלותיו? עדות נוספת לכך ניתן למצוא בדברי הרב הראשי של נתניה, הרב קלמן בר.
“כן”, הוא אמר לי בשיחה טלפונית, “אני זוכר את המקרה הזה. היו אליי פניות רבות לאשר את זה (את אפשרות קיום הנישואים בין רחמים לשפיץ) ולא אישרתי”.
מה זה פניות? הוא הפעיל לחצים?
“כן. לחצים מכל מיני אנשים בעיר”.
בהמשך השיחה ציין הרב קלמן בר, שהיו גם רבנים בעיר שניסו אף הם לשכנע אותו להתיר להם להינשא. עם זאת הוא לא נעתר לבקשתי, וסירב בתוקף למסור לי את שמותיהם. בהמשך דבריו – ולאחר שהוא נחשף למידע על הנעשה כיום בקן האוהבים המדובר – הצהיר הרב הראשי של נתניה, כי ינסה תחילה לפעול בדרך אחרת, “אבל אם זה לא יעזור אני אצא בריש גלי כדי לנדות אותו. אני מבטיח לך”.
ההשלכות של כתב נידוי הלכתי הוא שאנשים חייבים לשמור ממנו מרחק של שני מטרים לפחות; יש המגרשים אותו מבית הכנסת; לא אוכלים בחברתו; לא נכנסים לביתו, וכיוצ”ב. כשמדובר באדם חובש כיפה, כמו רחמים, המעורה בחברה הדתית בנתניה, זהו עונש משמעותי ולעיתים קרובות אף אפקטיבי.
פאוזה קצרה: 10 ימים אחרי אותה שיחה, פניתי באמצעות הווטסאפ לרב בר והתעניינתי מה קורה עם כתב הנידוי.
“שוחחתי”, סימס הרב את תשובתו, “ולא עולה כרגע בידי. חייבים ליידע את שירותי הרווחה. הם יערבו את המשטרה”.
הוספתי וסימסתי: האם כבוד הרב הגיע למסקנה שלא להוציא כתב נידוי ליוסף רחמים – למרות הבטחתו הברורה לעשות כך – כי למד שהמצב בביתה של רותי שפיץ טוב, ואילו האשמות כלפי רחמים מופרכות? או שמא הוא נמנע מצעד זה בשל איומים, מסוג זה או אחר, שהשמיעו גורמים מסוימים בפני כבוד הרב הראשי של נתניה?
“אף אחד לא השמיע בפניי איומים”, כתב הרב בתגובה, תוך שהוא מעדיף להתעלם משאלתי הראשונה ששלחתי לו באותה הודעת סמס. “אך כפי שכתבתי לך (האם התכוון הרב בר למשפט שכתב: ‘לא עולה כרגע בידי’?) גם התייעצתי. התועלת שתצמח לעניות דעתי – אם ישתפו את גורמי הרווחה של העירייה. והם ידאגו לשתף את מי שצריך (…) אני בעז”ה מוכן לדבר איתם”.
ובחזרה לאותה שיחה טלפונית ראשונה שקיימתי עם הרב בר, עשרה ימים קודם לכן: מדוע בעצם, הקשתי על הרב, לא נתתם לו אישור להינשא? הרי כשרחמים פנה אליכם עוד לא שודרו התוכניות של איילה חסון. ובכלל, האם זכותה של הרבנות למנוע נישואים מבני זוג המעוניינים בכך, בהנחה ששניהם יהודים ושאין מדובר באחים או בכהן וגרושה או אלמנה?
“ראשית”, ענה רבה של נתניה, “גם פה יש בעיה עם ההלכה. אם מגיעים להינשא גבר ואישה ששניהם לאחר גיל הפוריות אין עם זה בעיה, אבל גבר שנמצא בגיל הפוריות שרוצה לשאת אישה בת 90 זו בעיה. בנוסף, הרצון יוצא הדופן הזה גם עורר חשש שמא יש כאן גם אינטרסים חבויים”.
“ומה יהיה עם הפנסיה שלה מגרמניה – מגיע לי משהו?”
מה יכולים להיות האינטרסים החבויים? לשם כך מספיק ללכת למכשיר הנייד של חברו לשעבר של רחמים, דייויד כהן. כהן היה באותה עת איש סודו. רחמים שיתף אותו בתוכניותיו וביקש את עצותיו.
בספטמבר 2016 מתנהלות בין יוסף רחמים לחברו הטוב דייויד כהן תכתובות ווטסאפ ענפות, מרתקות, שמלמדות המון (חלק מתכתובות אלה הובא גם אצל חסון):
“תמשוך לחתונה”, מייעץ החבר הטוב כהן לרחמים. “ברגע שהתחתנת איתה אתה יכול לעשות מה בראש שלך. שמע בקולי. אל תשב על חבית של חומר נפץ, שעלולה להתפוצץ גם הרבה אחרי שהיא תמות. אם יתלבשו עליך, אתה תקיא הכל בחזרה עד האגורה האחרונה. המדינה יותר חזקה ממך. תתחתן איתה. תביא רב, תביא עדים, שים לה טבעת עם כתובה ואז אתה חופשי כמו פרפר. אתה תברך אותי על כך”.
רחמים חשדן וזהיר מסמס לכהן חזרה: “היא תגיד (הוא) אילץ אותי בכוח. היא אומרת לי (אתה) לקחת אותי בכוח לבנק שאחתום”.
כהן ממהר להרגיע אותו: “אין מצב. אף אחד לא ייתן לזה (את ה) דעת. יש כתובה. יש טבעת ורב ועדים. אין חולק על זה”.
“אם אתחתן אקבל קצבה מגרמניה?” שואל רחמים את כהן בווטסאפ אחר, כשהוא מתכוון לרנטה אותה מקבלת שפיץ מידי חודש בשל היותה ניצולת שואה. “הכל עד שתמות וכל מה שנשאר – שלך”, סימס לו כהן תשובה. “וזה עדיף מאשר להירשם בביטוח הלאומי כידועים בציבור, נכון?” מוודא רחמים וכהן עונה לו: “הרבה יותר טוב ואמין”. רחמים קופץ כמוצא שלל רב ומסמס: “בסדר אבדוק ברבנות” ומיד אץ-רץ גם לקינוח של אותה סעודה דשנה: “ומה יהיה עם הפנסיה שלה מגרמניה – מגיע לי משהו אחרי 120?”…
רגע, מישהו פה נחפז להגיש כבר את הקינוח? שְוֺויֶיה-שְוויֶיה. מתברר שיש עוד מנות בתפריט, שעדיין לא הוגשו לשולחן.
מיד מסמס רחמים כמוצא שלל רב: “אגב! מצאתי איזה מסמך מבנק שלה בקליבלנד. אראה לך מחר”.
והנה עוד תכתובת ווטסאפ רבת חשיבות בה כותב רחמים לכהן: “יש מצב שמחר היא תבוא. אמרה לי”. וכהן משיב: “לך איתה שתבצע העברה מחשבון לחשבון בסוויפט זהב… זה אומר שהכסף עובר מיידית, ללא המתנה של כמה שעות…”
“אוקיי”, משיב לו רחמים ומיד מוסיף פריט אולטרה-אולטרה דרמטי: “וגם אכנס שותף לחשבון”. וממהר לשאול-לבקש מחבר נפשו ואיש סודו: “אולי תבוא איתי?” וכהן עונה לו: “נדבר מחר”.
בכתב התביעה שהגיש עו”ד איתן גליק בשם מרשו יוסף רחמים נגד איילה חסון ואחרים, הוא כותב בהקשר זה כי “כהן הראה לחסון כמה צילומי מסך מתכתובת ענפה בינו לבין יוסף והוציא אותם מהקשרם האמיתי”.
קשה לראות איך תכתובות אלה הוצאו מהקשרן. זאת ועוד: בנספח (י”ד) המצורף לאותו כתב תביעה – בו מאוגדים תכתובות ווטסאפים שונות בין שני היריבים – אין כל זכר לכל התכתובות של השניים, העוסקות באוצרות ובתיבות הכסף של האישה הקשישה ולקוית השמיעה משדרות בנימין; מה שלא ממש מאושש את טענת פרקליטו של רחמים.
עוד טוען עו”ד גליק בכתב התביעה כי דוד (כהן) לא מגלה כלל מכל מה שכתב ליוסף (רחמים), אלא רק מה שיוסף משיב לו”.
כפי שכל תלמיד סביר באמצע כיתה א’ יכול להיווכח, תכתובות הווטסאפ הללו (גם אלה שפורסמו אצל חסון) בוודאי שאינן מכילות רק את הטקסטים שכתב יוסף רחמים, ללא הבאת דברי חברו כהן.
נחוש, עקשן, מתוחכם ותקתקן
בעקבות סכסוך מר שקרע את החברות בין יוסף רחמים לדייויד כהן, פנה האחרון לאיילה חסון עם המידע על מה שאירע לרותי שפיץ, ממונה ורכושה, ובעקבות כך שידרה, כאמור, חסון את תוכניתה הראשונה בנובמבר 2018. מעבר לאוקיינוס צפתה בתוכנית, באמצעות האינטרנט, יהודית קיפרבאום, האחיינית של רותי שפיץ. היא מיהרה ליצור קשר עם חסון, טסה ארצה והגיעה עם חסון וצוות הצילום שלה לביתה של שפיץ. כלומר לבית שהועבר כבר בטאבו ליוסף רחמים.
באיזה תאריך הגיעה האחיינית לבית דודה רותי, לראשונה מאז נכנס להתגורר שם האדון יוסף רחמים? זה קרה ב-18 בדצמבר 2018. ולמה התאריך הזה כל כך משמעותי? משום שבסמיכות תאריכים מעוררת השתאות, עד כדי צמרמורת של ממש, נכתבה ונחתמה – למחרת היום (!!!) ב-19 בדצמבר – צוואה חדשה של שפיץ במשרדו של עו”ד יעקב מנקין בנתניה.
ייתכן ומדובר בצירוף מקרים בלבד? על כך עונה הניב האמריקני במילים: ‘זה לא עושה שכל’. במיוחד אם נשים לב להבדל המשמעותי שיש בין הצוואה הטרייה לצוואה הקודמת, ושבא לביטוי בסעיפים 8 ו-9: “למען הסר ספק, גם אם יתברר כי ישנם קרובי משפחה שלי בארץ ו/או בחו”ל, הרי שאני מצווה כי כל עזבוני יועבר לרחמים יוסף. צוואתי זו הינה היחידה והבלעדית וזהו רצוני המוחלט ואם איזה יורש מיורשיי יערער ו/או יתבע בין בערכאות ובין ע”י בוררות את ביטול צוואה זו, הוא ינושל מעיזבוני”.
במילים אחרות: לא חולפת יממה מאז נודע לרחמים שקיימת אחיינית לגב’ שפיץ ומיד מוצבת חומת מגן משפטית, שתחסום כל סדק באמצעותו חלילה תיכנס אי-פעם קרובת משפחה שלה לדירתה.
אימרו מעתה: הבחור לא רק נחוש; לא רק עקשן; לא רק מתוחכם; אלא גם תקתקן – מגיב במהירות וביעילות במצבים משתנים. את זה איש לא יוכל לקחת ממנו.
“הוא מכריח אותי לעשות איתו אהבה”
בעוד למחלקת הנישואין של רבנות נתניה מגיע צל”ש על ערנות ועל אי מתן אור ירוק לאפשרות של עושק קשישים, לא כך הדבר בכל מוקדי השירות לאזרח של אותה עיר.
אם נקבל את עדותה של המטפלת הסיעודית איריס שועה כעדות אמינה ומדויקת, הרי שמשהו רע מאוד קורה במחלקת הרווחה של נתניה. לפני כשנתיים נשלחה שועה מטעם הביטוח הלאומי, באמצעות חברת ‘מתן’, לעבוד שלושה ימים בשבוע – שלוש שעות בכל פעם, כמטפלת סיעודית אצל רותי שפיץ.
“כבר בפעם הראשונה שהגעתי לרותי נוצר קליק מיידי בינה לביני. הרגשתי שנוכחותי חשובה לה. היא זקוקה לקשר אנושי. הפגתי את הבדידות שלה. די מהר, כבר בביקור הראשון שלי אצלה, הבנתי שהיא נמצאת במצוקה קשה מאוד”.
איך הבנת?
“פתחתי את המקרר. לא היה שם כמעט כלום. הכל מינימליסטי. קצת גבינה, ביצה, עגבנייה, מלפפון. חוץ מזה שניכר היה בה שהיא נמצאת בחרדה גדולה. היא גם חששה לעורר את כעסו של רחמים”.
עם הזמן רותי שיתפה אותך במה שקורה בבית כשאת לא נמצאת?
“או, בוודאי. היא סיפרה לי שהיא תלויה בו. אחר כך היא יותר נפתחה ואמרה לי שהוא מביא את הילדים שלו, שהם השתלטו לה על הבית.
“יום אחד היא אמרה לי he forces me to make love with him” (הוא מכריח אותי לעשות איתו אהבה). שאלתי אותה מה היא מתכוונת שהיא אומרת forces (מכריח) . אז היא ענתה: he pushes me and does what he wants. (הוא דוחף אותי ועושה מה שהוא רוצה)”.
כאן עצרתי את הראיון ושאלתי את איריס שועה, האם היא מוכנה להיבדק בפוליגרף על כך. “ברור. ברגע זה”, הייתה תגובתה.
ב-12 במרץ היא נשלחה ע”י רשת טיימס לבדיקה בתל אביב במכון הוותיק “גזית פוליגרף ואבחון מידע”.
בדוח שהנפיק לנו ערן גזית הוא כתב מהן השאלות שהיא נשאלה:
- האם רותי שפיץ באמת אמרה לך שיוסף רחמים שוכב איתה?
- האם רותי שפיץ באמת סיפרה לך שיוסף רחמים לקח אותה למיטה במקרה אחד, זרק אותה על המיטה בכוח, ושכב איתה?”
הייתה עוד שאלה ששועה נשאלה בבדיקה. בהמשך נעסוק גם בה. מכל מקום ערן גזית כותב בדו”ח שלו כי “הנבדקת השיבה בחיוב על כל השאלות” ובהמשך: “לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר. לאור ממצאי הפוליגרף, אני בדעה כי הנבדקת דוברת אמת בגרסתה”.
ראוי להדגיש כי לאחר קבלת ממצאי בדיקה זו הצענו ליוסף רחמים להיבדק בפוליגרף על אותן שאלות. לצערנו לא קיבלנו את הסכמתו לכך.
איריס, מה עשית עם המידע הזה?
“כמובן שרצתי לרווחה ושם ראיתי את אחת הבכירות באותה מחלקה, עו”ס אסתי קיל. היא רשמה את מה שאמרתי. ומה היא עשתה? למיטב ידיעתי היא הלכה לבקר את רותי ושאלה אותה אם הכל בסדר איתה. תסלחי לי, גברת קיל, את נולדת אתמול?! את לא מבינה – עם כל ניסיון החיים שלך ועם כל השכלתך המקצועית – שאישה כמו רותי חוששת לשתף אנשים שאינה מכירה ושאין לה אמון בהם. היא הרי חרדה ממנו!”
למה בעצם לא נוכחת באותה פגישה עם אסתי קיל ורותי שפיץ? הרי רותי נותנת בך אמון, לטענתך.
איריס צוחקת צחוק מריר. “כי כבר העיפו אותי באותה תקופה מהבית הזה. יוסי הבין ש’מפעל חייו’ הולך לרדת לטמיון, כי ראה שרותי נקשרה אליי ופחד שהיא תספר עוד דברים על מה שקורה בבית. כחודש לאחר תחילת עבודתי שם, רחמים אמר לי שהם החליטו שאני אסיים. שאלתי את רותי אם הדבר היה על דעתה והיא ענתה לי שזה נכפה עליה”.
ב-18 בדצמבר 2018 נכנסה איריס לתחנת המשטרה נתניה שרון והגישה תלונה אצל החוקרת רס”ב כרמית בר-און. תלונה שהכילה את תמצית עדותה, שהבאנו בשמה בשורות הקודמות.
מדוע התלוננת במשטרה רק בסוף 2018, ולא לפני שנתיים כשנחשפת לכל הסיפור הזה?
“כי ההיגיון המטומטם שלי אמר לי שאם אני הולכת לאסתי קיל, עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה של העירייה, ומגישה שם תלונה, מן הסתם היא תרים על טיל את כולם; תערב את כולם – כולל את המשטרה – ותוציא צו. זו העבודה שלה. אחרי שנתיים כשהסיפור הזה צץ אצל איילה חסון והבנתי ששום דבר לא נעשה, הלכתי מיוזמתי והתלוננתי על כך במשטרה”.
אין ספק, איש מקוראי כתבה זו לא ייפול מהכיסא אם נבשר לו שהמשטרה, לא ממש הרעידה את אמות הסיפים, בעקבות תלונה זו. ועדיין, מה היא בדיוק עשתה עם תלונתה של שועה? פנינו בשאלה זו ליפעת זיו, דוברת משטרת נתניה והשרון, אלא שעד למועד עליית הכתבה לאתרי ‘טיימס’ לא קיבלנו את התייחסותה.
“היא צועקת בבית ואיש לא נמצא שם”
הסיפור שסיפרת קודם, על התלונה שלך באוזני אסתי קיל מהרווחה אירע, לדבריך, לפני כשנתיים. למיטב ידיעתך מאז קיל והרווחה לא עשו כלום?
“למיטב ידיעתי עד לפרסום התוכנית של איילה חסון היא לא עשתה שום דבר משמעותי. אני כן יודעת שבחודש פברואר 2019 קיל לחצה על יוסי רחמים שיביא מטפלת צמודה לרותי 24/7. מאז חלפו שבועות ארוכים ושום דבר לא קרה. כלומר, גם אחרי שהיא חזרה לעסוק בתיק הזה היא צמצמה את פעילותה לתפקיד של יועצת. גברתי העובדת הסוציאלית, את רואה שהוא לא מביא מטפלת במיידי? תפעלי! תפעלי ותפעילי את כל המנגנון החוקי שעומד לרשותך. מה שאתה אולי לא יודע – כשיש חשד להזנחה או טיפול לא ראוי, עובדת סוציאלית יכולה להוציא צו של פקידת סעד, ומיד המטופל מועבר למקום מוגן. והגב’ קיל, משום מה, לא הפעילה צו כזה. בתכלס, לרותי עדיין אין מטפלת צמודה והיא גם לא נמצאת לחלופין במקום שיגן עליה; כך שרוב הזמן היא צריכה להישען על חסדיו של יוסי רחמים”.
איך חודש הקשר בינך לבין רותי?
“לאחרונה, כששמעתי שהיא מאושפזת בבית חולים ‘לניאדו’, הלכתי לבקר אותה. הייתי צריכה ליווי של שני שוטרים, כי ידעתי שזה יתפתח לאלימות עם יוסי, בעקבות תקרית דומה, כשהלכתי פעם לבקר אותה בבית קפה לשם באה רותי פעם בשבוע. כשהגעתי, דבר ראשון השוטרים הרחיקו את רחמים ממני”.
לא הבנתי, יוסי רחמים תקף אותך פיזית בעבר?
“כן. בוודאי. ידעתי שבימי ראשון היא שותה קפה עם חברה לא רחוק מביתה, בשדרות בנימין. באחד הבקרים של ימי ראשון, הגעתי לבקר אותה. פתאום הוא הגיע, ראה אותי והתנפל עליי פיזית. הוא משך אותי בחולצה, באלימות, וצעק: ‘תעופי מפה! אני לא רוצה שתדברי איתה'”.
בבדיקת הפוליגרף שעברה איריס שועה ב’גזית’ היא נשאלה גם: האם יוסף רחמים באמת משך לך בחולצה בחוזקה וציווה עליך: “תעופי מפה, אני לא רוצה שתדברי איתה”. גם כאן ענתה שועה בחיוב וגם כאן רשם ערן גזית בדוח שלו כי היא “דוברת אמת בגרסתה”.
בחזרה לביקור שלך האחרון אצל רותי בביה”ח מלפני כמה שבועות: היא זכרה אותך?
“בהחלט. רותי שאלה אותי האם אני המטפלת. השבתי לה שפעם הייתי המטפלת שלה, היום כבר לא. רותי הפגינה כלפיי חום רב ולבביות”.
אגב, איך מתקשרים עם אישה מבוגרת לקוית שמיעה, שאין לה מכשיר שמיעה?
“בשיחה איטית ובשפתיים מודגשות. היא קוראת שפתיים. וכמובן רק באנגלית. היא כמעט ולא יודעת עברית”.
אמרת שבאותו מפגש יוסף רחמים לא היה נוכח במקום. את רואה הבדל בין ההתנהגות שלה כשהיא לבד, לבין ההתנהגות שלה כשהיא עם רחמים?
“שמים וארץ! כשהיא איתו היא מתנהגת בפחד ובאימה. אם תרחיקו אותה שבוע למקום אחר, היא כבר תיפתח ותספר לכם את הכל לבד. תנו לה רק שבוע אחד, שבו היא מקבלת אוכל כמו שצריך; תנו לה רק שבוע אחד שיש לה מכשיר שמיעה; שבוע שתהיה בחברת אנשים בגילה. רק שבוע אחד ותשמעו את הכל על מה שהיא עברה בבית הכספת”.
איריס מוסיפה כי בעקבות הביקור בבית החולים שנעשה לפני מספר שבועות, היא שוב הלכה לעו”ס אסתי קיל. “אכלתי לה את הראש”, היא אומרת. “שאלתי: איך יכול להיות שאתם משחררים אישה קשישה, מוגבלת, ללא מטפלת וללא עזרה. אמרתי לה: את רשמת בדוח שלך שאסור לשחרר אישה כזו ללא מטפלת צמודה. ושאם אין מטפלת צריך, כחלופה, לקחת אותה למוסד טיפולי. אז איך קרה שאפשרתם לה לחזור הביתה, לאחר שהיא שוחררה עכשיו מ’לינאדו’?”
איך אסתי קיל הגיבה כששמעה את הטחת האשמות אלו?
“היא אמרה לי: ‘יש דברים שאת לא יודעת…’. הגבתי בכעס רב ואמרתי לה: אל תבלבלי לי את המוח עם סיפורי הסבתא האלו. לא נולדתי אתמול. העובדות הן שאת אמרת שאסור, אבל עשית בדיוק את ההפך ממה שקבעת שאסור. איך מתקבלת כזו החלטה? על סמך מה? מי החליט אותה? איך אתם משחררים את הקשישה הזו? מי מחליף לה את החיתולים כשהם מלאים? ובאיזו תדירות? כל הזמן רחמים מחוץ לבית ואין נפש חיה איתה בבית. איך יכול להיות שהיא נמצאת לבדה בבית, ללא מכשיר שמיעה, כך שהיא גם לא יכולה לשמוע אם מישהו סוף-סוף דופק על דלת ביתה.
“אני חייבת לשתף אותך בעוד משהו: לפני כמה שבועות הגיע אליי מידע שרותי נמצאת לבד בבית. התקשרתי מיד למשטרה והם הגיעו למקום. ומה התברר אחר כך? שבזמן שרותי הייתה במצוקה וקראה לעזרה, רחמים לא היה בבית”.
איזה הסבר את נותנת להתנהלות הזו של הרווחה, כפי שעולה מטענותייך: אטימות? רשלנות? או אולי מעבר לכך?
“זה גם מה שאני שואלת. וגם שאלתי את השאלות האלה את אסתי קיל: יש משהו שאני לא יודעת ואני צריכה לדעת, למה הרווחה מתנהלת בתיק הזה כפי שהיא מתנהלת? הרי ברור לכולם שמדובר באישה שצריכה מטפלת. אז למה זה לא קורה?
“או נושא מכשיר השמיעה. מעבר לזה שיש לה מספיק כסף לרכוש מכשיר כזה, הרי גם כשמדובר בקשיש שמתקשה ברכישה שכזו – המדינה עוזרת לו. איך יכול להיות שהיא ללא מכשיר שמיעה? יכול להיות שרחמים מונע ממנה מכשיר שמיעה, כי הוא רוצה להעצים את הנתק בינה לבין הסביבה? שהיא תהיה תלויה רק בו? איך יכול להיות שהרווחה בעיר לא דואגת שהיא תזכה לפריבילגיה הזו? זה כל כך מוגזם לצפות שידאגו לה לדבר בסיסי שכזה? מה קורה כאן, לעזאזל?”
פנינו אל יוסף רחמים, מתוך רצון להקשיב לצד שלו, אבל רחמים ביקש שנפנה את כל שאלותינו אל בא כוחו, עו”ד איתן גליק. ואלה השאלות ששאלנו את עו”ד גליק:
- מדוע יוסף רחמים התעקש שוב ושוב לנסות ולשכנע את אנשי הרבנות שיתירו לו להינשא לגברת שפיץ, גם לאחר שהם סירבו לבקשתו זו? הרי הם גרים יחד וככל הידוע לנו לא היה מדובר בסיטואציה בה הגברת שפיץ נכנסה ממנו להריון לא צפוי.
- מדוע דאג רחמים לשנות את צוואת רותי שפיץ יממה אחת בלבד לאחר שהתגלה לו שיש לה אחיינית, שבאה לבקר אותם במפתיע?
- יכול להיות שהשינוי בצוואה של שנת 2018 ביחס לצוואה של שנת 2014 מנסה ליצור חומת מגן משפטית, מאפשרות שקרוב משפחה של שפיץ הוא זה שיירש אותה הלכה למעשה? והאם אין בכך ראייה חותכת, שמי שדחף את היוזמה לכתיבת הצוואה היה רחמים, ולא הייתה זו יוזמה של הגב’ שפיץ?
- מדוע היה צורך להעביר את הדירה של גב’ שפיץ לידי יוסף רחמים כמתנה? האם לא די היה בכך שהדבר יירשם בצוואתה? ואיזו אישה צלולה בדעתה עושה צעד כה דרמטי, שהיא תתקשה, אם בכלל, להתחרט עליו בעודה בחיים – בכל עת שיעלה ברצונה שמקבל המתנה ייצא מביתה? האם אין בכך ראייה חותכת שמי שדחף את היוזמה לאותה מתנה היה מר רחמים, ולא הייתה זו יוזמה של הגב’ שפיץ?
- יש טענה של מי שעבדה בבית (המטפלת איריס שועה) כי רותי אמרה לה שרחמים מקיים איתה יחסי מין. רותי שפיץ הוסיפה ואמרה, לדברי שועה, כי פעם אחת הוא אף כפה עליה את זה תוך הפעלת כוח. מהי תגובת רחמים לכך?
- במידה ורחמים מכחיש שתי טענות אלה (שבשאלה 5), האם הוא יהיה מוכן להיבדק על כך בבדיקת פוליגרף?
- שועה גם מאשימה את רחמים כי כשהלכה לפגוש את רותי בבית קפה הוא משך אותה בחוזקה בחולצתה, סילק אותה מהמקום וציווה עליה שלא תדבר עם רותי. מהי תגובת רחמים להאשמה זו?
- למה פיטר רחמים את המטפלת איריס שועה, כחודש לאחר תחילת עבודתה אצל הגב’ שפיץ? ייתכן שזה נבע בשל החשש שמא דברים נוספים שקורים בבית הזה ידלפו החוצה?
- למה מר רחמים לא דואג לרכוש לגברת שפיץ מכשיר שמיעה, כדי שתוכל לתקשר עם אנשים?
תגובות
עו”ד איתן גליק, בשם יוסף רחמים:
“כל הכתבות שפורסמו עד היום ברשת ‘טיימס’, בנוגע למרשי מר יוסף רחמים והגברת רותי שפיץ, הינם אוסף שקרים, המצאות, ובדיות, שמבוססים על מסכת שקרית לחלוטין, שהמציאו ממוחם הקודח אנשים שמולם מתנהל בימים אילו הליך משפטי. לכל אחד מאותם אנשים אינטרס אישי לפגוע ולרדוף את מר רחמים, ואת הגנתם וגרסתם, אני משוכנע שהם יפרסו בבית המשפט.
“לצערי הרב, מנהלי רשת ‘טיימס’ החליטו משום מה להצטרף לחגיגת השקרים, לפצוח בהתקפות חסרות אחריות על רותי, על יוסף, על בני משפחתו הקרובים, ואפילו בחרו להוציא דברי בלע שקריים, עליי כבא כוחם.
“מערכת היחסים בין מר רחמים לבין הגברת שפיץ נמשכת כמעט עשור. מדובר במפגש יחסים מיוחד, שעדים רבים מאוד המכירים את השניים במשך שנים רבות מאוד, יבואו לבית המשפט ויעידו עד כמה רחוקה, מציאות החיים האמיתית שהם מכירים, ממה שהומצא ע”י חורשי רוע וזדון, וגם מהמציאות המעוותת שכותבי הפוסטים והפרסומים באתריכם דאגו להפיץ.
“אזהרה לגבי תוכן הכתבות שפרסמתם, סגנונם, ולשונם חסרי האחריות, נשלחה על ידי לעורך הראשי ולרכז המערכת שלכם, אך הוא בחר להתעלם מאזהרתי, ובמקום להתנהל באחריות (המצופה מאתר שמתיימר להיות עיתונאות רצינית, לכאורה) החליט, משום מה, להשתתף בהפצת השקרים, ולצערי אף להמציא עובדות שקריות נוספות, והכל מסווה של עיתונאות לכאורה.
“סדרת השאלות הכלולות במייל שלך אליי, היא המשך ישיר וחסרת האחריות של התנהלותכם. חשוב שמישהו אצלכם יעצור, ייקח צעד לאחור ויבחן עצמו. מישהו צריך לעצור ולשאול, אולי ייתכן שאני כבא כוחם של רחמים ושפיץ מייצג את האמת. אולי כדאי לנסות להבין את ההשלכות של כתיבה ופעולות משולחות רסן וחסרות אחריות, שרק מגדילים את הנזק האדיר שכבר נגרם. מישהו אצלכם חייב להבין את ההשלכות של מעשיו.
“אני מניח ששוב תפרסמו את תשובתי זו (כפי שפרסמתם את מכתבי הראשון לרכז המערכת) ותחזרו על האמירה ‘אמת דיברתי’. אך חשוב להבין שחזרה אינסופית על האמירה ‘אמת דיברתי’ לא הופכת את מה שנכתב לאמת ולא יוצר הגנות שבדין.
“כל מה שאתה מעלה כשאלות לגיטימיות לכאורה והיפותטיות, לכולם נותנת רותי שפיץ תשובות חדות וברורות, ואת עמדתה היא תפרוס בתצהירה ובעדותה בבית המשפט. כל מערכת היחסים וההסכמים החוזיים בין מר רחמים והגב’ שפיץ, נעשו על ידי הגב’ שפיץ בדעה צלולה ובהכרה מלאה. את ההחלטה שלא לעבור השתלת רכיב שמיעה תת עורי מאחורי אוזנה (הפיתרון היחיד הקיים למצבה) קיבלה רותי לאחר שביקרה אצל כמה וכמה מומחים בתחום השמיעה. את ההחלטה למסור את הדירה במתנה ולערוך צוואות ביצעה רותי על פי בקשתה ודרישתה. רותי הינה אישה חדה, צלולה, בעלת הבנה מלאה למצבה, היא מוקירה תודה, אהבה והערכה רבה למר רחמים, שהפך בעשור האחרון לאדם היחיד עלי אדמות שהיה לידה, טיפל בה, דאג לכל צרכיה, הפר את בדידותה, והפך לאדם הקרוב ביותר עבורה.
“כל ניסיון ציני לנסות להציג את מערכת היחסים כאחרת, היא שקרית ונבזית, ומי שלא יבין שמדובר באוסף שקרים קיצוני, ויצטרף לחגיגה שפרצה לאוויר העולם ע”י אנשים רעים חורשי רוע לב, עלול לשאת גם הוא באחריות לתוצאות הפגיעה הקשה שחווים בני משפחת רחמים, והגברת שפיץ.
“כולי תקווה, שהשכל הישר יעבוד אצלכם, ושתאפשרו למערכת המשפט לבצע עבודתה ולקבוע היכן נמצאת האמת. כולי תקווה שתגלו אחריות והפנמה שהמשך כתיבה חסרת אחריות, עלול להגדיל, ללא כל צורך, את הנזקים שכבר נגרמו למרשי”.
עו”ד איתן שלוש:
“גברת שפיץ הינה אישה ערירית, שלדבריה, אף אחד לא דאג לה, ומר רחמים היה היחיד שדאג לה במשך שנים לפני נתינת המתנה. מר רחמים לקח אותה לכל טיפול רפואי נדרש, דאג לכל צרכיה, והיא הודתה לו וחזרה והודתה לו פעמים רבות. אני מבין שהוא ממשיך עד היום לדאוג לה, וזה רק מראה שהוא לא בא לעשוק אותה אלא לעזור לה.
“למיטב זכרוני, נפגשתי עם גברת שפיץ פעמיים. היא הייתה צלולה לחלוטין וביקשה להעביר לו את הדירה, תוך הבטחת זכותה להתגורר בדירה כל חייה, וכך אכן נעשה. ביררתי עם גברת שפיץ חזור וברר, האם היא בטוחה, שהיא רוצה להעביר לו את הדירה, והאם מישהו מאלץ אותה לעשות זאת, ובשביל מה בכלל היא צריכה לעשות זאת בחיים, ולא באמצעות צוואה, אולם היא עמדה על דעתה, שהיא רוצה לתת לו את הדירה במתנה, אך רצתה לוודא שאכן מגוריה בדירה לכל ימי חייה מובטחים.
“אף אדם לא רשאי למנוע מאישה, גם אם היא בגיל מבוגר, ובלבד שהיא צלולה, לעשות ברכושה כרצונה. במיוחד, כאשר מדובר באישה ערירית, שגם כך לא היה לה למי להוריש את נכסיה, ושאף אחד לא מסתכל עליה ולא אכפת לו ממנה, מלבד רחמים”.
על השאלה ששאלנו את עו”ד שלוש, האם הוא הזהיר את רותי שפיץ מסיטואציה בה אולי היא תרצה בעתיד שלא להתגורר יותר עם רחמים, אך לא תוכל לעשות זאת בשל אותו כתב מתנה – על כך לא קיבלנו ממנו עדיין תשובה.
מדוברות עיריית נתניה לא הגיעה תגובה (בשם מחלקת הרווחה) עד למועד עליית הכתבה לאתר.
