הדסה יצחק שרת החליטה באמצע החיים לנסוע עם בעלה ובתה התינוקת למרוקו, שם הפכה לשולייה של אמן מקומי שמצייר על עץ בטכניקה שעוברת מדור לדור. שחזרה לארץ היא החליטה להקים סטודיו בירוחם שילמד את אותה אומנות שמחברת בין מזרח למערב את הסטודיו אגב היא קראה על שמו של אותו אומן ‘זואק’
הדסה יצחק שרת (33) הלכה עם החלום שלה עד הסוף – לפני חמש שנים עשתה הפסקה מהמירוץ ונחתה במרקש שבמרוקו, לא בדיוק המקום שאתם אולי הייתם בוחרים לבלות בו חופשה ארוכה “זו עיר מיוחדת של מפגש בין תרבויות” מספרת יצחק שרת שהחליטה להישאר במקום כמה חודשים כדי ללמוד אומנות יחודית של ציור על עץ מידיו של אברהים זואק, אמן מוסלמי מקומי שקיבל אותה בזרועות פתוחות ועל אף פערי השפה והתרבות היא הפכה לשולייה שלו, “עניין אותנו להכיר קהילה יהודית שחייה במרחב מוסלמי” מספרת יצחק שרת “חיינו בקהילה היהודית שם והתחלנו שיפוץ של בית כנסת מקומי. רציתי גם מאוד ללמוד אומנות מרוקאית כי אני מאמינה שזוהי דרך נפלאה להכיר חברה ומקום. אברהים הוא נצר לדור שמיני של אמנים שמעטרים על עץ (זואק במרוקאית זה עיטור) הייתי יושבת איתו במשך שעות ולומדת את אותה אומנות מרהיבה”. יצחק שרת המשיכה ממרוקו את הטיול שלה לאיטליה וכשחזרה לארץ החליטה לעשות מעשה, “הרגשתי שנחשפתי לעושר תרבותי כל כך גדול שאני חייבת להביא אותי לפה. הרגשתי שזה קשור גם למרחב המקומי פה בירוחם כעיר ש 40% מהתושבים הראשונים שלה הגיעו ממרוקו וגם למרחב הארצישראלי שלנו שנטוע במזרח התיכון שמערבב בין עדות, תרבויות ודתות. כדי להרחיב את ההשפעה של האומנות הזו פיתחתי טכניקה יחודית שמבוססת של כלים מודרניים שמאפשרת לאנשים בעצם לשלב את האומנות המרוקאית וכיום מגיעים לסטודיו שלי קבוצות מגוונות מכל הארץ והעולם”.
לפרטים נוספים –חפשו בפייסבוק ‘זואק – סטודיו לאומנות מרוקאית’
