בתערוכת ‘מזרח’ שמוצגת במוזיאון לתרבות האסלאם, אומנים ישראלים יוצרים עבודות בהשראת פועלים ממזרח ירושלים וחברון במטרה למצוא את הקו המקשר בין מזרח העיר למערבה, בין המסורת למודרנה ובין לואו – טק להיי-טק
באמצע חלל המוזיאון לתרבות האסלאם שהוא לשעבר מסגד ערבי שהפך למוזיאון ניצבים להם כמה שרפרפים עם עמודי זכוכית שמזדקרים מתוכם. העבודה הזאת של עביר נג’אר מסתירה סיפור מיוחד שמשלב חיבור בין עולמות שונים. נג’אר היא סטודנטית במחלקה לעיצוב זכוכית וקרמיקה בבצלאל וביקור שלה במפעל ‘ארץ כנען’ בעיר העתיקה בחברון הפגיש אותה עם העבודה של יעקוב אל נתשה, זגג מקומי שכבר כמעט יובל שנים יוצר העתקי זכוכית ללא שימוש בתבניות חווית המפגש יחד עם המחזה של בעלי החנויות בסביבה שיושבים על כיסאות סורים עתיקים הביא אותה לידי החלטה “חשבתי להחיות את השימוש בכיסאות הלאה ויחד איתם להחיות את הזהות הסורית שלי . תהיתי איך ניתן להחזיר אותם לשימוש ביתי ולשלב בין הכיסאות לזכוכית”. העובדה שיעקוב משתמש בבקבוקים ממוחזרים ומדליק את התנור באמצעות שמן מכוניות רק הציתה את דמיונה של נג’אר ויחד איתו הם הפיחו חיים חדשים באותו כיסא מיתולוגי. העבודה הזאת הוצגה לראשונה בשבוע העיצוב בירושלים והושאלה למוזיאון
עבודות מסוג אלו הן בדיוק החזון של המוזיאון לתרבות האסלאם “המוזיאון מציג עבודות שהחוט המקשר שלהן” אומרת ד”ר שרון לאור סירק אוצרת המוזיאון “הוא המיזוג הזה שבין היותנו נטועים במזרח התיכון לבין ההשפעות הגלובליות”.
לאור סירק כותבת “בתערוכה ‘מזרח’ אומני עיצוב ישראלים וערבים ממזרח ירושלים נותנים את הפרשנות שלהם למושג – מזרח בהקשר המקומי. חלקם פנו להיבט הביוגרפי-האישי כמי שנמצאים בעצמם בהוויה בין-תרבותית בין המזרח התיכון לבין המערב האירופי. אחרים פנו להקשר ההיסטורי והגיאוגרפי של מדינת ישראל בכלל, וירושלים בפרט, כצומת ומפגש בין תרבויות. העבודות משלבות בין מלאכות מסורתיות מקומיות לטכנולוגיות עכשוויות. למרות שחלקם חפצים שימושיים, הן יוצרו כפריט ייחודי בעל ערך אמנותי ולא בייצור המוני”
