מטרת כל ארגון עסקי היא התייעלות והגדלת הרווחיות. אחת הדרכים הטובות ביותר כדי להקטין הוצאות ולשפר את הרווחיות היא הפחתת האובדן הקיים.
ככל שרמת האובדן גדולה יותר, כך ניכרת מהר יותר תוצאת עבודת אנשי מניעת האובדן. כשרמת האובדן קטנה יחסית, קיים קושי גדול יותר לצמצמו – יש להגיע למצב אידיאלי ולבצע פעולות כדי לשמרו. שימורו מתבצע ע”י פעולות פיקוח ובקרה המגנות עליו ויוצרות רמת הרתעה בארגון.
אנו מחלקים את סוגי האובדן לשניים:
אובדן ישיר
אובדן ישיר מורגש באופן מיידי בנתונים הכספיים ובזמן אמת.
כדי לדעת מהי רמת האובדן הישיר, יש לבצע ספירות מלאי (בדרך כלל ספירה נערכת פעם או פעמיים בשנה). יש לחשב את המלאי הקיים בספרים (מחשב) מול המלאי שנספר בפועל, כך שמתקבל הפרש כספי במחיר קנייה (ראה משוואה ראשונה). תמונת מצב זו נותנת אינדיקציה לגבי האובדן הכספי.
אובדן עקיף
התייחסות פרטנית למוצר שנגנב.
אנו, כבעלי או מנהלי עסקים, מצפים ועושים כל שביכולתנו כדי שההשקעה שלנו תניב רווחים. במידה והדבר אינו עולה בידנו, התוצאה המתקבלת היא הפסד כספי.
כדי לכסות על ההפסד הזה, אנו נאלצים למכור יותר על מנת שהרווחים יצמצמו את ההפסד שנגרם.
דוגמה בסיסית:
עלות מוצר – 360 ₪.
מחיר מכירה – 450 ₪.
כדי לכסות עלות מוצר אחד שנגנב/נעלם/נפגם יש למכור ארבעה מצורים באותו מתח רווחים!
מלבד הנזק הישיר של גניבת המוצר, יש להביא בחשבון את פוטנציאל הרווח שלא מומש בחמשת המוצרים (המוצר שנעלם + ארבעת המוצרים שנמכרו על מנת לכסות את הנזק).
מתוך הספר “סוד התוצאה”.
