גם חודשיים לאחר הטבח הנורא ומתקפת הפתע על ישובי הנגב המערבי צוותים של זק”א עדיין מנסים לאתר שרידי נעדרים ולמצוא ממצאים שישפכו אור על אותה שבת קשה מנשוא.
הצטרפתי השבוע לצוות לאמבולנס זק”א תל אביב (שכל הזמן הדגישו בפניי שהם מתנהלים באופן נפרד מזק”א ירושלים) איתי על הרכב שאף אחד לא היה רוצה להיות בו היו ישראל חסיד, הדובר הנמרץ של הארגון (“תתייג אותנו בכל הפלטפורמות שיש”), איש אחזקה של תיכון בחולון, ארז מדמון צעיר חרדי מבני ברק ויעקב שילר (64) סיטונאי מזון, איש חסידות גור ששירת כצלף קרבי שהצליח למנוע השתלטות מחבלים על כביש החוף לפני כמה שנים. הוא מתנדב בזק”א 30 שנים וכבר הספיק לאתר ישראלים באסון הצונאמי בתאילנד, שרד את גלי הפיגועים של שנות התשעים אבל שום דבר לא הכין אותו למראות של השבעה באוקטובר: “אי אפשר להישאר אדישים לזה לנוכח גודל הזוועה”. בקיבוץ ניר עוז הם ניסו לאתר שרידים ביולוגים כדי להביאם לקבר ישראל ולעזור בהתאמה של די אן איי כל זאת ברוח הפסוק ‘חסד של אמת’ שמבהיר מדוע עשיית חסד עם המת ללא ציפייה לקבלת תמורה היא מעלה גדולה.
מתנדבי ארגון זק”א מתהלכים בימים אלו עם רגשות מעורבים כמו כולנו אך הם ביתר שאת: המתנדבים שמוכרים לרבים בזכות פעילות החסד שהם עושים בימי שגרה וחירום כאשר הם עושים ככל יכולתם להביא אנשים שהלכו לעולמם לקבורה כדין גם אם מצאו את מותם באופן טרגי כזה או אחר אך נדמה שמאורעות השבעה באוקטובר יצרו גל של אהדה כלפיהם והבנה של חשיבות תפקידם בהיבט המוסרי, המשפטי וכן ההלכתי : “צופרים לנו בכל רמזור ואנחנו מקבלים חום ואהבה מהציבור” מסביר לי ישראל חסיד, דובר הארגון הנמרץ זאת במיוחד על רקע החוויות הלא פשוטות שחווה המגזר החרדי טרם מאורעות אוקטובר: “אנחנו רק רוצים שהחיבור בין כל חלקי האוכלוסייה יישמר” מסביר לי חסיד.
בדרך לישובי העוטף על ההגה יעקב שילר, דמות צבעונית לכל הדיעות שמאחורי שלושה עשורים של התנדבות בארגון שהוקם לראשונה בעקבות פיגוע הדמים של אוטובוס 401 בסוף שנות השמונים: “הגעתי לכל הפיגועים, לאסונות לאומיים, הייתי במשלחות חילוץ בעת אסון הצונאמי בתאילנד”. כמו שאתם מניחים דרוש חוסן ואישיות כדי לעמוד בכל המראות להם הוא נחשף: “לא כל אחד יכול להתנדב בזק”א” הוא מבהיר, “מי שלא מתאים ינשור מהר מאוד”. איך אתה מתמודד עם מה שאתה חווה ? “אני עושה הפרדה חמורה בין העבודה לבית. כל מה שאני רואה לא מזיז לי, אפילו הריחות”. למרות החוסן שהוא מפגין ישנם מראות שכן רודפים אותו והוא נזכר בפיגוע של קו חמש בדיזינגוף והמראה של המחבל ואנחנו נחסוך מכם תיאורים גרפיים. מתנדב צעיר יותר שיושב לידנו מסביר שהסוד שלו הוא פשוט “לא להסתכל בעינים של הגופות” בצורה זו הוא יוצר ‘הזרה’ כך שהדבר אינו נוגע בו.
אך עדיין מאז השבעה באוקטובר אפילו מתנדבי זק”א תל אביב מודים שהמראות וגודל האירוע לא מניחים להם: “אנחנו מעניקים סדנאות חוסן ומלווים בפסיכולוגים” מסביר חסיד. אני יודע שהוא צודק מכיוון שאני פגשתי מתנדבים של הארגון בסדנה על חוסן בקריה האקדמית אונו. חוץ מזה המתנדבים הרבים שרובם מהעדה החרדית זוכים לערבי הוקרה, אולמות אירועים שמפרגנים להם ואפילו מופעי סטנדאפ כדי להפיג את שגרת הזיהוי במחנה שורה: “הייתי שם כמעט שלושה שבועות” אומר לי שילר
אותו שילר מתגלה כאוצר בלום של סיפורים ושילובים מפתיעים: “אני שייך לחסידות גור אבל תמיד הייתי מרקד בין העולמות” שילר שירת בצבא כצלף והוא אף נקרא לסייע בהשתלטות מחבלים על אוטובוס בכביש החוף והוא סייע רבות בתקופת הקורונה. על פעילותו הרבה הוא קיבל את אות מתנדב הנשיא. ביום יום הוא בכלל סיטונאי מזון ושני בניו משרתים בצבא דבר יחסית חריג למי שמגיע מחסידות גור. רעייתו משמשת כאחות במחלקה האונקולוגית לילדים בשניידר והוא מספר שמאז מאורעות השביעי לאוקטובר חל שינוי ביחס לצבא בקרב הציבור החרדי : “התחילו להקים כיתות כוננות בתוך מעוזי הישיבות ואנשים רוצים לשרת יותר בצבא”.
לפני שצוות זק”א תל אביב מסיים אנחנו ערוכים טקס קצר של הדלקת נר ראשון באחד הבתים שעלו באש על יושביהם: “אנחנו מביאים מעט אור שמפזר את החושך” מספר חסיד
