אתמול, במלאת שנה לטבחהמחריד במסיבת הטבע “נובה” ברעים, נערך במקום טקס זיכרון מרגש ועצוב. מאות בני משפחה וחברים של הקורבנות, ניצולי הטבח ואזרחים מכל רחבי הארץ הגיעו למקום כדי לחלוק כבוד ל-383 הנרצחים.
איתן אלחדז ברק
האווירה במקום הייתה קשה מנשוא. דמעות זלגו ללא הרף, זעקות שבר נשמעו מכל עבר, ותחושת האובדן והכאב ריחפה באוויר. רבים מהנוכחים התקשו לעצור את הדמעות כששמות הקורבנות הוקראו בזה אחר זה.
במהלך הטקס נישאו נאומים קורעי לב מפי בני משפחה וחברים של הנרצחים. הם סיפרו על יקיריהם, על חלומותיהם שנגדעו, ועל הכאב העצום שהותיר הטרור. ניצולים סיפרו על רגעי האימה שחוו, על תחושת חוסר האונים, ועל הצלקות הנפשיות שנותרו.
“אנחנו כאן היום כדי לזכור, כדי לא לשכוח”, אמרה אחת האמהות השכולות. “אנחנו כאן כדי לדרוש צדק, כדי שהטרוריסטים ייענשו, וכדי שטרגדיה כזו לא תחזור על עצמה לעולם”.
הטקס הסתיים בהדלקת נרות זיכרון ושירת “התקווה”. רבים מהנוכחים נשארו במקום זמן רב לאחר מכן, מתקשים להיפרד מהמקום בו איבדו את יקיריהם.
שנה עברה מאז הטבח הנורא, אך הפצעים עדיין פתוחים. משפחות הקורבנות וניצולי הטבח ממשיכים להתמודד עם הכאב והאובדן, ומנסים לבנות את חייהם מחדש.
הטבח ב”נובה” ייזכר לעד כיום שחור בתולדות ישראל. יום בו הטרור הכה בעוצמה נוראית, וגבה את חייהם של מאות אזרחים חפים מפשע. יהי זכרם ברוך.
בין מאות סיפורי הגבורה של הצעירים שרק רצו לרקוד ונקלעו לתופת פגשתי את אבי ברדה אביה של לירון ברדה: סיפורה של גיבורה שנרצחה כשניסתה להציל אחרים במסיבת נובה
בבוקר -7 באוקטובר 2023, הפכה מסיבת הטבע “נובה” ברעים לזירת טבח מחרידה. בין עשרות הקורבנות הייתה גם לירון ברדה, בת 26 משערי תקווה, שעבדה במקום כמנהלת בר.
לירון, צעירה מלאת חיים ואהובה על חבריה, סירבה לנטוש את הפצועים כשפרצה המתקפה. במקום לברוח, היא בחרה להישאר ולסייע להם, תוך סיכון חייה. היא חבשה פצועים, עצרה דימומים, וניסתה להציל כל נפש. אומץ ליבה וגילויי הגבורה שלה ריגשו רבים, והפכו אותה לסמל של אנושיות וחמלה.
חבריה של לירון סיפרו על נערה מדהימה, שתמיד הייתה שם בשביל אחרים. היא הייתה אהובה על כולם, וחיוכה הקורן הדביק את כל מי שפגש בה. לירון אהבה לטייל, לבלות, ולחיות את החיים במלואם. היא חלמה על עתיד טוב יותר, אך חלומותיה נגדעו באכזריות.
מותה של לירון הותיר חלל עמוק בלבבותיהם של משפחתה וחבריה. הם מתקשים לעכל את האובדן הנורא, ומתגעגעים לנערה המיוחדת שהייתה. סיפורה של לירון הוא סיפור של גבורה, הקרבה, ואהבת אדם. היא תיזכר לעד כאחת הגיבורות של מסיבת נובה, וכסמל של אור ותקווה בימים אפלים.
כשהגיעו המחלצים כבר היה מאוחר מדי והם מצאו את לירון לצד האלונקה עליה שכבה בר זהר, אותה ניסתה להציל. שוחחתי עם אביה של זהר, מאיר שעמד לצד קיר הנצחה שהוקדש לזכרה של הבת שנמצא בסמוך לקיר הנצחה ומצבה של לירון
בר רצתה לרקוד: סיפורה של צעירה אמיצה שנרצחה בנובה
בר זהר, בת 23 מכפר ורבורג, רק רצתה לרקוד ולשמוח בפסטיבל “נובה” יחד עם חבריה. היא לא תיארה לעצמה שאותו בוקר של שמחת תורה יהפוך לסיוט מחריד.
בר וחבריה, אותם הכירה בטיול בדרום אמריקה, הגיעו למסיבה ברכב של אמה, קטי. “לא היינו מוטרדים”, מספרת קטי. “למסיבה היו אישורים והמצב היה רגוע”.
בשעה 6:30 בבוקר החלו האזעקות. קטי ובעלה נכנסו לממ”ד, כשלפתע קיבלו שיחה מבר: “אבא, בוא לקחת אותנו!”.
“תעלו לאוטו ועופו משם!”, הוא ענה.
בר וחבריה נכנסו לרכב, אך בדרכם נתקלו במחסום משטרתי. “נאמר להם שיש חשש לחדירה ושעליהם לחזור לרעים”, מספרת קטי.
בדרך חזרה, הותקפו בר וחבריה על ידי מחבלים. מתן זינטי, אחד החברים, נורה ונהרג, ובר נפצעה בירך. רכבם ירד לתעלה ויצא מכלל פעולה.
למרות הפציעה, בר התעשתה, נכנסה לרכב אחר וצעקה לכולם לעלות אחריה. היא נהגה פצועה ומדממת, עד שאיבדה את ההכרה.
“בשלב מסוים הם ראו ג’יפ ישראלי”, מספרת קטי. “החברים רצו אליו וביקשו שיחלצו את בר, שכבר הייתה חסרת הכרה”.
בר הועברה לחפ”ק, אך שם נפטרה מאיבוד דם. לירון ברדה, מנהלת הברים במסיבה, נשארה איתה עד הרגע האחרון, וגופתה נמצאה מתחת לאלונקה של בר.
מותה של בר הותיר חלל עמוק בלב משפחתה וחבריה.
“לפחות פעמיים בשבוע אני מגיעה עם בעלי לחניון רעים”, מספרת קטי. “יחד עם הורים נוספים אנחנו פוגשים קבוצות מבקרים ומספרים להם על הילדים שנרצחו שם. המקום הזה יותר נוגע בי מאשר הקבר שבו בר נטמנה”.
סיפורם של בר זהר ולירון ברדה הוא סיפור של אומץ לב, חברות, ואהבה. הן ייזכרו לעד כמלאכיות הנובה וכסמל של אור ותקווה.
