“אמור לי מה הציצית שלך ואומר לך מי אתה”: כל יהודי שלובש ציצית ומתעטף בטלית בבוקר מכיר את תחושת החיבור החזקה ליהדות ולבורא באמצעות תשמישי הקדושה. במרוצת הדורות וההיסטוריה היהודית התפתח מגוון רב של טליתות וציציות לפי קהילות ישראל בתפוצות ועד היום רבים מקפידים לקיים את המצווה דווקא בטלית לפי מנהג בית אבא. יצאנו למפעל “משכן התכלת” המוביל בעולם לייצור טליתות וציציות, היחיד שמייצר את כל סוגי הציציות לכל סוגי הקהילות היהודיות.
הטלית והציצית הן מסימני ההיכר של יהודי בכל מקום בעולם וההתעטפות בטלית בפרט מעניקה מרחב אישי ותחושת התעלות לכל מתפלל, לכן חשוב לעשות זאת בטלית כשרה שהוכנה בידי יהודים ביראת קודש ותוך תשומת לב מוקפדת לכל דקדוקי ההלכה ולא בציציות שיוצרו בסין למשל בידי גויים עובדי עבודה זרה. למרבה האסון, עבודת הייצור של הציציות במפעלים אלה מתרחשת גם בימי שבת, חג ואפילו ביום כיפור כך שגם אם קיים משגיח- הוא לא יכול לפקח על הייצור בימים אלה. האם זאת טלית שבה יהודי רוצה להתעטף בתפילתו מדי שחרית, בשבתות ובחגים? הרי תשמיש קדושה הוא מצווה בפני עצמו וגם אמצעי לעבודת השם של כל יהודי באשר הוא בעולם, כנראה זאת גם אחת הסיבות שלאורך השנים שמרו הקהילות היהודיות על מלאכת הכנת הטלית והציצית בידי יהודים בלבד.
בשנים קודמות, שלטה הטלית הלבנה הצחה, שעליה שומרים עד היום בני עדות המזרח אך לאורך ההיסטוריה, התפתחו בקהילות ישראל בתפוצות מסורות שונות של “ארבע כנפות”. בקהילת בעלז, נוהגים להתעטף בציצית עטורת פסים בצע כחול כהה- כאשר נקבע לפני למעלה מ-150 שנה כזכר לצבע התכלת שאבד עם השנים, ועד היום מתעטפים חסידי בעלז בטלית שפסיה כחולים.
את טלית ה”טורקיש” הנהוגה בקרב חסידויות רבות בישראל ובחו”ל, היו מייצרים בעבר בטורקיה ובהמשך הייצור עבר לטוניס משום שבמדינות אלה אין ייצור פשתן וכך נמנעו מחשש של שעטנז. את בד הטלית עושים באריגה מיוחדת לפי מנהג החסידים. בטוניס ידוע שאין להם. טליתות וציציות מגוונות ומותאמות לפי מנהגי קהילות ישראל בארץ ובתפוצות מיוצרות בתשומת לב גבוהה במפעל “משכן התכלת” תוך הקפדה על קלה כבחמורה ושילוב אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, בהם מערכת איוורור ושאיבת חלקיקי סיבים באוויר המעניקה משנה זהירות בכל הקשור לבעיות שעטנז.
בשונה משאר קהילות ישראל בתפוצות שנהגו ללכת עם טלית לבנה ברובה או כולה, בקהילות תימן בשנים קודמות הייתה נפוצה טלית שכולה שחורה, מקצה לקצה. מחזה יחסית נדיר בימינו, אבל עדיין קיימת קהילת יהודי תימן בישראל שעבורה מייצרים במיוחד במפעל “משכן התכלת” בבאר שבע את הטלית, לפי מסורת הקהילה.
במאתיים שנים האחרונות נוספו “חידושים” לטליתות בשאר קהילות יהדות תימן: קיים מנהג לעשות את פינות הטלית בצבע כסף, להדר את המקום בבד שעליו נקשרים פתילי הציצית- טליתות “בדיחי” ו-“עמרנייה” הנהוגות בחלק מהן. הפסים המעטרים את בד הטלית גם מעוצבים בצורה שונה מכלל הטליתות לפי המסורת שהשתמרה.
ב”משכן התכלת” לא רק שומרים את הידע על המסורות והמנהגים של קהילות ישראל השונות שהתקבצו ארצה ואלה שעדיין מעבר לים, אלא מיישמים הלכה למעשה את דקדוקי ההלכה הנוגעים לכל אורך מלאכת הכנת תשמישי הקדושה היהודיים. במרכז המבקרים של המפעל בבאר שבע ניתן לראות בעין את שלבי המלאכות העתיקות בדרך הכנת הטליתות, ציציות ותפילין מהודרות לקהילות ישראל.
