כשבאר שבע התעוררה לבוקר קשה של מלחמה, ומטח טילים איראני פגע בבית החולים סורוקה, נראה היה שהדרום עומד בפני אסון רפואי חסר תקדים. אך בזכות תושייה יוצאת דופן והיערכות מוקדמת, אירוע קטלני נמנע. בתוך הכאוס וההרס, פרופ’ רועי קסוס, סגן המנהל הכללי של בית החולים, מדבר על מה שקרה, על האתגרים, ועל הכוח שמחזיק את בית החולים בתפקוד מלא.
איתן אלחדז ברק
שבאר שבע התעוררה לבוקר קשה של מלחמה, ומטח טילים איראני פגע בבית החולים סורוקה, נראה היה שהדרום עומד בפני אסון רפואי חסר תקדים. אך בזכות תושייה יוצאת דופן והיערכות מוקדמת, אירוע קטלני נמנע. בתוך הכאוס וההרס, פרופ’ רועי כסוס, סגן המנהל הכללי של בית החולים, מדבר על מה שקרה, על האתגרים, ועל הכוח שמחזיק את בית החולים בתפקוד מלא.
הבוקר שאחרי הפגיעה
זה התחיל ב-7:15 בבוקר, כשבום מחריש אוזניים הרעיד את באר שבע. מטח טילים איראני אחד פגע בבניין הכירורגי הישן בסורוקה. הנזק היה רציני: הקומות הרביעית, החמישית והשישית נהרסו כליל. “המשרד שלי, במרחק 300 מטרים, התמלא בזכוכיות מנופצות והוא הרוס לגמרי,” מספר פרופ’ כסוס. “ההרס מסביב הוא ענק, אבל זו הצלחה גדולה. זה נס.”
ה”נס” הזה לא היה מקרי. יומיים לפני הפגיעה, בעקבות הנחיות משרד הבריאות והערכות פנימיות, התקבלה החלטה חיונית: לפנות מטופלים משלוש מחלקות מרכזיות – אורולוגיה, עיניים, אף-אוזן-גרון – שהיו בקומות העליונות של הבניין שנפגע. “חלק מהחולים לא יכלו לזוז, והבנו שאם תהיה אזעקה הם לא יוכלו להגיע למקלטים,” מסביר פרופ’ כסוס. “המצב הביטחוני בחמשת הימים האחרונים הבהיר לנו שהפצצות חזקות וקטלניות יותר.” ההחלטה הזו, אותה הגדיר מנכ”ל מד”א אלי בין כ”נס גדול”, היא שצמצמה באופן דרמטי את מספר הנפגעים. שר הבריאות, אוריאל בוסו, הוסיף כי “בזכות הפעולות המיידיות שנקטנו, נמנע אסון כבד מאוד”.
סורוקה: עוגן הדרום
הפגיעה בסורוקה, בית החולים המרכזי והיחיד בנגב, היא אירוע חסר תקדים. מאות חולים פונו לבתי חולים ברחבי הארץ, ביניהם ברזילי, אסותא אשדוד, הדסה עין כרם, שיבא, איכילוב ובילינסון. מד”א נכנס לפעולה מהירה והעמיד אוטובוסים לפינוי, וגורמים נוספים כמו שב”ס וסטודנטים לרפואה מאוניברסיטת בן גוריון התגייסו לסייע. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את המתקפה כ”פשע מלחמה של המשטר האיראני שנעשה בכוונת מכוון נגד אזרחים חפים מפשע וצוותים רפואיים”.
למרות הנזק, סורוקה לא הפסיק לפעול. “אנחנו ממשיכים לקבל מקרי חירום באזורים בטוחים,” מציין פרופ’ כסוס. “חדרי הניתוח עדיין פועלים למקרי חירום, ואנחנו ממשיכים לקבל מטופלות ביולדות וילדים.” בית החולים מצפה לחזור לפעילות חלקית כבר ביום ראשון הקרוב, מתוך הבנה שלא ניתן לדחות טיפולים כמו אונקולוגיה. פרופ’ שלומי קדוש, מנהל בית החולים, הדגיש כי “ההיערכות הוכיחה את עצמה מבחינת נפגעים בנפש.”
צוות אחד, מטרה אחת
כשנשאל על הצוות, פרופ’ כסוס מדגיש את האחדות: “חלק גדול מהצוות שלנו הם ערבים – מוסלמים, נוצרים. אנחנו מקום שבו לא מתייחסים לנושאים האלה.” הוא מציין שלא היו נפגעים בנפש בקרב הצוות או המטופלים, בעיקר בזכות הפינוי המהיר.
“מה שמחזיק אותנו אלה שני דברים,” אומר פרופ’ כסוס בקול נרגש. “קודם כל, האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה – זו המטרה שלנו, זה מה שמניע אותנו. והדבר השני הוא לא המתקנים. אני לא מודאג בגלל זה, כי מה שמחזיק את סורוקה אלה האנשים. צריך לדבר איתם: רופאים, אחיות, סניטרים. תבינו מה מחזיק אותנו. זה בית חולים מדהים, ומה שמחזיק אותנו ממשיכים לתפקד, גם אחרי שנתיים של מלחמה, זו הרוח של האנשים שעובדים כאן.”
סורוקה: גיבורים בלב הנגב – עדות אישית של צלם עיתונות מהשטח
הבוקר, כשהאדמה רעדה והשמים התמלאו עשן, מטח טילים איראני פגע בבית החולים סורוקה, עורק החיים של הנגב. מה שנמנע ברגע האחרון, בזכות תושייה והיערכות מוקדמת, הוא אסון בסדר גודל בלתי נתפס. כצלם עיתונות במקום, תיעדתי את ההרס ונחשפתי למראות קשים שלא אשכח:
דרכתי על רסיסי זכוכיות שהיו פזורים בכל מקום, דילגתי מעל חלקי תקרה שקרסו והשאירו אחריהם בורות פעורים. שברי ארונות תרופות היו מפוזרים כעדות אילמת לכוח ההרסני. נכנסתי אל חדרי הניתוח הפגועים, שם רעש צפצוף יחיד ובודד של מכשיר רנטגן נשמע מעל הדממה המחרידה – תזכורת מצמררת לחיי אדם שהיו כאן רגע לפני, ולעבודה הקדושה שהופסקה בפתאומיות. חדרי התרופות, שנועדו להציל חיים, ספגו את מלוא ההדף והיו במצב של כאוס מוחלט.
סורוקה אינו רק בניין. הוא רוח. הוא האנשים. פרופ’ קסוס הדגיש כי מה שמחזיק את בית החולים אלו לא הקירות, אלא הצוות – רופאים, אחיות, סניטרים, יהודים, ערבים, נוצרים – כולם עובדים יחד, באחדות ובמסירות אין קץ.
הסיפור של סורוקה הוא תזכורת כואבת למציאות המלחמתית, אבל גם עדות מדהימה לחוסן האנושי
