חברות עוברות לחו”ל, חברות אחרות ייסגרו ומבחינת העובדים, אז כמעט ואין ישראלים יהודים. גבי סלע, המייסד והמנכ”ל של ‘סלע מערכות’, מרגיש שהתעשייה בדרך להכחדה. האיש שגדל והתחנך על ברכיו של סטף ורטהיימר, מרגיש את הכל מתפרק לו מול העיניים
“לתעשייה אין עתיד במדינת ישראל. החינוך לטכנולוגיה ולערכים לא קיים, אין כוח אדם וכמובן שגם זה שאין פתרון מדיני עם הפלסטיני לא מוסיף בריאות. אנחנו לא יכולים לעבוד עם הטורקים כי הם שונאים אותנו, אחרים מחרימים אותנו”. תודו שרצף כזה של משפטים פסימיים, אפילו בארצנו הקטנטונת הוא לא משהו שבשגרה. אבל מה לעשות שגבי סלע, המייסד והמנכ”ל של “סלע מערכות” נשמע כמעט מיואש, כשהוא מדבר על מצב התעשייה בישראל. זה היה אמור להיות ראיון קליל על החברה הוותיקה שהקים בפריפריה, מטעמי ציונות ואהבה למדינה, וכעת הוא די משוכנע שלא רק שחברתו לא תתקיים בעתיד הקרוב, אלא התעשייה הישראלית בכלל.
“סלע מערכות מכניות בע”מ”, הוקמה בשנת 1990 ומשנת 2002 הפכה להיות בבעלותו המלאה של סלע (64), המנהל כיום את החברה עם בנו אלעד (40). עם השנים החברה הפכה למפעל מתכת ברמה גבוהה עם איכויות טובות וטכנולוגיה מתקדמת. היא עוסקת בעיבוד שבבי קונבנציונאלי וממוחשב, עבודות כרסום, חריטה ומכלולים שנבנים על ידי רכישת רכיבים אלקטרונים בארץ ובחו”ל. חברת סלע מוסמכת על ידי מכון התקנים לתקן ISO סטנדרטי ולתקן תעופה וחלל. סלע מערכות ידועה כיצרנית מובילה של ראשי הדפסה לתעשיית הדפוס ומייצרת בין השאר ראשי הדפסה עבור חברת המדפסות סטרטסיס וחלקים ביטחוניים לכל קונצרן אלביט.
המנטור סטף
בחברה מועסקים כשבעים איש והיא ממוקמת באזור התעשייה של מעלות תרשיחא. גבי סלע הקים אותה אחרי שפרש בגיל 38 מחברת ישקר. “התחלתי מכלום, מאפס. המנטור שלי היה סטף ורטהיימר, גדלתי על ברכיו וכל מה שאני יודע למדתי אצלו. אם זה הטיפול בעובדים ובלקוחות, התרומה למדינה ולקהילה. אני מנסה להמשיך את דרכו וגם להנחיל לבני אלעד את הערכים של התעשייה, שהיום בישראל כבר הולכת ודועכת”.
ולמרות הדרך עליה הוא מספר, העניינים לא תמיד בכיוון הנכון. בעיניים מנצנצות הוא מספר על תחושות קשות וחוסר אונים שהוא חווה בשנים האחרונות. “מהיום שעזבתי את ישקר, אני הולך לכיוון לא טוב. אי אפשר להתפתח ואני נלחם בשיניים כדי לשרוד. אני לא מחפש עזרה מהמדינה ומענקים אבל ההתייחסות לכל התעשייה ולחינוך הטכנולוגי והמקצועי היא אפס מוחלט וזה עוד יתפוצץ לנו בפנים. החינוך לערכים היה רק כשהיו בתי ספר מקצועיים. ישקר ניסה להקים בית ספר מקצועי, אבל אף אחד לא בא ללמוד. הידיים העובדות מתחילות להעלם. בעלי המקצוע שאנחנו מעסיקים כיום הם הערבים, שאני מכבד אותם ורוסים מבוגרים, ואנחנו נשאר בלי עובדים. היהודים לא רוצים לעבוד בתעשייה בכלל. הם הולכים ללמוד בטכניון, באוניברסיטה, רצים לבועת הסטרטאפים, שתתפוצץ. לומדים כל מיני שטויות. אצלנו כל אידיוט הולך ללמוד עריכת דין ומקצועות שלא נדרשים, אנחנו מסבסדים את הלימודים האלו שלא צריך אותם בכלל וכוח האדם בתעשייה הולך ומתדלדל. בעוד חמש שנים מצב התעשייה בארץ יהיה סופר עגום כי לא רואים שום אור בקצה המנהרה. המשמעות היא שמפעלים יסגרו ואחרים יעברו לחו”ל. כואב הלב שמפעל כמו סלע מערכות עלול לרדת לטמיון בגלל ההתייחסות לתעשייה. חושבים שהמדינה הזו יכולה להתקיים על עורכי דין ורואי חשבון ומקצועות ערטילאיים”.
ש: יכול להיות שזה לא כל כך אטרקטיבי עבור הצעירים ללכת לעבוד בתעשייה, אולי מבחינת שכר?
“חד משמעית, זו לא שאלה של כסף או משכורות. אנחנו משלמים משכורות גבוהות יותר משל עורכי דין, מהנדסים ואנשי קבע, אבל התדמית של התעשייה בכללותה, לא רק תעשיית המתכת היא מאוד נמוכה. אין תכניות חומש, או תכניות לפיתוח של תעשיות. פה הכול סביב הביטחון. תראי לי תכנית ממשלתית אחת שמדברת על פיתוח ותכניות חומש לבנייה של מדינה, של תעשייה. מדי פעם מסתובב פה שר תמ”ת כזה או אחר אבל תוצאות אין”.
פחות מלחמה פחות עבודה
לתחושתו של סלע, הקשר המתהדק עם המסחר והתעשייה בחו”ל, רק משפיע לרעה על מצב התעשייה הישראלית,. “כולם (תעשיינים ומפעלים ישראלים נ.פ) קונים בחוץ כי יותר כיף לקנות בחו”ל, ואולי בגלל ששם זה יותר זול. מפעלים משובחים בישראל נמכרים. אסטרו נמכרה להודים, תנובה לסינים, מפעל שמר מתכת לאמריקאים, שקנו גם את טקג’ט, את להבי ישקר. אם מפעל כזה נמכר, זה צריך להדליק נורה מה זה אדומה- פרוז’קטורים! אם אנחנו חושבים שהחבר’ה האלה ישאירו את המפעלים האלה פה אנחנו טועים. כשוורן באפט ימות יעבירו את ישקר למכסיקו. אין שום סיבה בעולם שרפאל תצא לעבוד בתאילנד אבל מילת הקסם שכולם משתמשים בה היא מחיר. אני צופה שלא רחוק היום שהמפעלים במבנה הפיזי שלהם לא יהיו כאן בכלל ולא יישארו כלל עובדים ישראלים”.
ש: אתה נשמע מאוד כאוב.
“כבר לא. אני את שלי עשיתי, אני לא נלחם בזה יותר כי זו מלחמה בטחנות רוח. אבל כשיבוא רגע האמת ואז לא יהיו פועלים שיוכלו לייצר זנבות לטילים, כמו שהיה במבצע צוק איתן, יתעוררו ויגידו ‘איפה היינו?’. כשתבוא עוד פעם מלחמת יום כיפור ויגידו ‘אוי, מה עשינו עם אל על ועכשיו אין מי שיביא לנו תחמושת’, זה נראה שאני רק צופה שחורות אבל אני מכיר את השטח ורואה את זה מדי יום”.
ולמרות כל הקשיים מסביב, סלע מערכות ממשיכה להתפתח, להשקיע בעובדים, ציוד ובטכנולוגיה. החברה עובדת עם מיטב החברות בארץ בתחומי בטחון ותעשייה אזרחית, היא עצמה אינה נוגעת בייצוא אך כל החברות שאתן היא עובדת מייצאות לחו”ל.
לדברי סלע, מבחינה מסחרית שנת 2015 החלה יפה אבל מורגשת האטה. “כשאין מלחמות הכלכלות יורדות , זה ברור. כוח הקנייה של אנשים הוא יותר נמוך, קונים פחות אז מייצרים פחות וזה מעגל סגור. ההאטה היא בגלל האטה עולמית, יש רגעת בעולם וכתוצאה מכך יש ירידה בייצור. ברור שאני לא מחרחר מלחמה, אבל באופן טבעי זה כך, בכל ענף התעשייה, לא משנה אם זה מתכת או עץ”.
