אגודת שוחרי אוניברסיטת בן-גוריון בארה”ב קיבלה תרומה בסך 400 מיליון דולר, מירושת הזוג ד”ר הווארד ולוטי מרקוס מסן דייגו קליפורניה. “זהו יום הסטורי. מכל המקומות בעולם ומכל האפשרויות הפילנטרופיות – הם בחרו באוניברסיטת בן-גוריון- כנראה שהאמינו בנו”, אומרים באוניברסיטה
לוטי מרקוס ז”ל הלכה לעולמה בחודש דצמבר האחרון, חודשיים טרם יום הולדתה ה – 100, וד”ר הווארד מרקוס הלך לעולמו בשנת 2014 והוא בן 104.
ככל שידוע, מתנת הירושה היא התרומה הגדולה ביותר שניתנה איי פעם למוסד בישראל, והיא תהווה קרן צמיתה עומדת, שפירותיה ישמשו את פיתוח אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לאורך שנים.
בני הזוג מרקוס התוודעו לאוניברסיטת בן-גוריון בשנת 1997, והוקסמו ממחקריה בעיקר בתחום המים, ההתפלה וחקר המדבר. הם תמכו במחקרים אלה, תרמו להקמת מעבדות והעניקו מלגות לסטודנטים. הם האמינו כי פתרונות מים הם מפתח להשגת שלום במזרח התיכון. בהמשך לכך, גמלה אצלם ההחלטה להוריש את הונם לאוניברסיטה.
לוטי והווארד מרקוס נמלטו מגרמניה הנאצית ואיבדו את משפחותיהם בשואה. הם הכירו בארה”ב והחלו לבסס חיים חדשים, הווארד כרופא שיניים ולוטי כמזכירה ראשית בחברה בוול סטריט. דרך מקום עבודתה הכירה לוטי את המשקיע הנודע בנג’מין גרהם. בני הזוג מרקוס ובנג’מין גרהם הפכו לחברים קרובים, ובשנות ה – 60 גרהם הכיר להם סטודנט צעיר ומבטיח שלו בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה. שמו היה וורן באפט. באפט הוזמן למפגש משותף עם בני הזוג מרקוס, אשר החליטו להאמין בו ולהפקיד בבית ההשקעות שלו מידי שנה כסף שחסכו בעבודה קשה- מה שלימים היה בית ההשקעות ברקשייר והאת’אווי. לאורך השנים, תיק ההשקעות הלך וגדל והפך להון, אותו החליט הזוג מרקוס להועיד כירושה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב .
באפט מספר: “פגשתי בהווארד ולוטי לפני 50 שנה. מהיכרותי עימם, אין זה מפתיע שהם בחרו להקדיש את נכסיהם על מנת לתמוך ולשפר את חייהם של אלפי צעירים בישראל”.
בשנת 2004 העניקה האוניברסיטה תואר ד”ר לאות כבוד להווארד ולוטי מרקוס בהוקרה על חזונם, תרומתם יוצאת הדופן ומחויבותם ללא תנאי למדינת ישראל ולאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שנה לאחר מכן, נקרא קמפוס האוניברסיטה בבאר-שבע על שם משפחת מרקוס, אשר ביטא את ההוקרה למחויבותם לאוניברסיטה ולמימוש חזונו של דוד בן-גוריון להקמת מוסד מפואר להשכלה גבוהה ולמחקר בסטנדרט בינלאומי – בליבו של הנגב.
פרופ’ רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה: “הוווארד ולוטי מרקוס, אשר על שמם נקרא קמפוס האוניברסיטה בבאר-שבע היו אנשים מזן נדיר ומיוחד במינו. ניצולי שואה שהתנהלו בפשטות ובענווה כל חייהם וקשרו את גורלם ומורשתם עם מדינת ישראל. וכפי שראו בהונם ובתרומתם ייעוד שהוא גדול מהדבר עצמו, כך היו הם עצמם – אנשים גדולים מהחיים”.
“לוטי והווארד האמינו בכוחה המחולל של האוניברסיטה לשנות את פני הנגב ולהצמיח את דור המחקר והמנהיגות הבא. זהו יום היסטורי, לא רק לאוניברסיטה, זוהי אמירה לישראל, ולעולם כלו”.
