פרופ כספי היה ממניחי היסוד ללימודי ב.א. בתקשורת במדינה והוא חי את לימודי התקשורת בכלל ואת המחלקה בפרט בכל מאודו. ספרי הלימוד שחיבר ליוו דורות של תלמידי תקשורת בארץ. כספי גם היה לוחם למען יושרת התקשורת ואחד הקולות הבולטים במאבק בריכוזיות ולמען שידור ציבורי איכותי ובלתי תלוי. הוא טבע את המונח ״האזרח נ״, שבימים אלו אנחנו נחשפים שוב לרלוונטיות שלו.
לאורך כל דרכו המקצועית, שילב פרופסור כספי פעילות מחקרית עם פעילות ציבורית ופעילות פובליציסטית תוססת וענפה, אשר במהלכה פרסם מאות מאמרים בעיתונות היומית והמקוונת, לרבות שני טורים קבועים במקומון ירושלמי ובירחון איגוד המפרסמים בישראל “אותות”.
דן כספי פרסם טור ב”העין השביעית” ובטור דעות של ynet וניהל את בלוג דן בתקשורת ב”הארץ” עד ליום מותו.
פרופ׳ דן כספי נולד ב 1.1.1945 ברומניה. הוא עלה עם משפחתו ארצה בגיל 14 והתיישב בבאר שבע. את השכלתו האקדמית בסוציולוגיה ותקשורת קיבל באוניברסיטה העברית בירושלים, בה הוסמך לדוקטורט בשנת 1976. החל מאמצע שנות ה-80 היה פרופ׳ כספי חבר סגל באוניברסיטה הפתוחה, ולמעשה היה ממניחי היסודות ללימודי תקשורת לתואר ראשון בישראל. הוא חיבר ספרי לימוד וערך מקראות ששימשו עד לשנים האחרונות להוראת התואר הראשון בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ.
מחקריו עסקו בהיבטים מוסדיים שונים של ענף התקשורת, בתקשורת המקומית, בבעלויות הצולבות וביחסי ההון והשלטון.
בד בבד התפרסם פרופ׳ כספי כדובר רהוט למען יושרת התקשורת הישראלית. לקראת הקמת הערוץ השני היה מהלוחמים הקולניים לצמצום הריכוזיות ובשנות ה-2000 כיהן גם כחבר בוועד המנהל של רשות השידור. הוא היה יושב הראש הראשון של האגודה הישראלית לתקשורת. הוא היה היועץ האקדמי לתוכנית ״תיק תקשורת״ משך שנים רבות, וייעץ למשרד החינוך, לבי הספר כותרת ולגופים רבים נוספים.
מאמריו הרבים התפרסמו גם בעיתונות הכתובה בהם לא היסס לבטא עמדות חד משמעיות בזכות חופש העיתונות. הוא נודע במאבקיו כנגד השתלטותו של ארנון מוזס על תחום התקשורת באמצעות הבעלות הצולבת על עיתון ״ידיעות אחרונות״, עאוץ 2 וחברות הטלוויזיה בכבלים.
בסוף שנות ה-90 הצטרף פרופ׳ כספי למחלקה לתקשורת החדשה שהוקמה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובין 2003-2009 עמד בראשה ובראש מכון ״בורדה״ לחקר התקשורת שפעל בתוכה. ב-2013 יצא לגימלאות.
להלן דברים שכתבה לכבודו פרופ׳ דפנה למיש (כיום סגנית הדיקאן בביה״ס לתקשורת באוניברסיטת ראטגרס) בהקדמה לספר ״מעברים בתקשורת״, קובץ מאמרים לכבוד שערכו חבריו למחלקה ויצא לאור לאחר פרישתו:
“‘דן בתקשורת’ הוא שם הבלוג שדן כספי כותב בנאמנות זה כמה שנים באתר של עיתון הארץ. ואמנם דן לא חדל לעסוק בתקשורת בכל שנות הקריירה המפוארת שלו. מעטים הם אנשי האקדמיה הבוחנים את התקשורת ומשלבים פדגוגיה, כתיבה אקדמית, הנהגה אקדמית ומעורבות חברתית כפי שדן מיטיב לעשות.
בדרכו היה שותף בהקמת החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, בפיתוח לימודי התקשורת באוניברסיטה הפתוחה ובעיצוב החוג לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון – והשאיר את חותמו העמוק בכל אחד מהמוסדות האלה. ספרי הלימוד שכתב וערך באוניברסיטה הפתוחה נתנו תנופה חסרת תקדים לפיתוח התחום, והם אבני היסוד של לימודי התקשורת בכל האוניברסיטאות והמכללות בישראל.
קצרה היריעה מהכיל את רשימת התפקידים שמילא דן בתקשורת. הוא היה הנשיא המייסד של האגודה הישראלית לתקשורת. הוא היה יועץ אקדמי לתכנית הטלוויזיה ‘תיק תקשורת’, לבית הספר כותרת לעיתונאות ותקשורת ולמשרד החינוך והתרבות בהכנת תכניות לימודים ייחודיות בתקשורת. הוא היה חבר הוועד המנהל של רשות השידור, כיהן בוועדות השופטים של פרס סוקולוב, היה העורך המייסד של כתב העת ‘מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים’.
נוסף על ספרי לימוד באוניברסיטה הפתוחה כתב 13 ספרים העוסקים ביחסים המורכבים של התקשורת והעולם הפוליטי והחברתי ובסוגיות של בעלות צולבת ודמוקרטיה – יחסי הון, עיתון, שלטון. עם כמה שותפים לכתיבה, בייחוד יחיאל לימור, הוא אחראי ל”פרובוקציות” אקדמיות, שמקצתן מזינות פרקים בספר שלפניכם. בכתיבתו הדגיש את הפן המוסדי, אף שלא רבים נהו אחריו.
הוא הדגיש את ההיבטים המקצועיים של פרופסיית העיתונות, וגישה זו לא אפשרה לחוקרים המושרשים עמוק בגישות תרבותיות וביקורתיות לחמוק מהצורך להתמודד עם מבנים חברתיים, כלכליים ופוליטיים והשלכותיהם על ארגוני התקשורת, תוכניהם וקהליהם. ניתוח מקומו של השידור הציבורי בדמוקרטיה הוביל אותו גם להתבונן בקבוצות מיעוט בחברה הישראלית ובאופן שבו התקשורת מייצגת ומשרתת את צרכיהם הייחודיים, וכך ראו אור ספרו עם חנה אדוני ועקיבא כהן, ספרו עם מוסטפא כבהא וספרו עם נלי אליאס.
“אבל דן כספי לא הסתפק בפעילויות האקדמיות המרובות הללו. החשיבה האקדמית הבעירה בו את הכישרונות הפובליציסטיים ואת הרצון לתרגם את התאוריה לעולם הציבורי והמקצועי, כדי שתוכל גם לתרום לדעת קהל ולשינוי חברתי. דן כספי הפובליציסט כתב מאות מאמרים בעיתונות היומית והמקוונת – בתחילת הדרך בטור קבוע במקומון ירושלמי ובירחון איגוד המפרסמים בישראל ‘אותות’, אחר כך כתב טור ב’העין השביעית’, טור דעות ב-ynet, ומשנת 2013 הוא כותב את בלוג ‘דן בתקשורת’ השבועי באתר עיתון הארץ. אני מופתעת כל פעם מחדש מרוחב היריעה של כתיבתו. הוא כתב וכותב על רשות השידור, על גבולות העיתונות, על גבולות חופש הביטוי וסגירת בית הספר כותרת, על סוגיות רגישות ולא במיוחד פופולריות כמו חלקה של התקשורת במחדל המנהרות, על לוחמה פסיכולוגית נגד אירן, על התקשורת וזכויות אדם. הוא שואל אם התקשורת שמאלנית. הוא לא מהסס לומר דברים על ניתוח סקרים – “שלא ינסו לעבוד עליכם” – או לנתח את הסדרה הטלוויזיונית ‘בית הקלפים’ ואת הפוליטיקה הישראלית בכלל. הוא לא חושש לקרוא לתקשורת לבדוק את עצמה, ואף מושך אליו אש בכותרות
